בשנת 2022 עבר חוק שתואר כ- "מהפכה". חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות שקיבל 42 קולות בכנסת, קואליציה ואופוזיציה יחד, מאורע נדיר בפני עצמו. הרעיון היה פשוט ויפה: אנשים עם מוגבלות לא יחיו יותר במוסדות. הם יקבלו שירותים, תמיכה, ועוזרים אישיים ויחיו חיים רגילים, בקהילה, כמו כולם.
בשנת 2026, ארבע שנים אחרי עדיין כ- 17,000 אנשים עם מוגבלויות נמצאים במסגרות מוסדיות. מאז אושר החוק ועד סוף 2024, עברו לדיור בקהילה רק 156 איש בלבד. פחות מאחוז אחד. בקצב הזה, ייקח מאות שנים כדי לסגור את המוסדות.
מה קרה? מי נהנה? ולמה "חיים בקהילה" הפכו לסיסמה ריקה?