בפסק הדין שניתן ב־11 באוקטובר 2026 קבע בג״ץ כי הביטוח הלאומי אינו רשאי להיות מעורב בהליכי מינוי הרופאים הפוסקים, בקידומם ובהארכת כהונתם. סמכות המינוי נתונה לשר העבודה, שעליו להפעיל אותה באופן עצמאי. למדינה ניתנה שנה להיערך לשינוי.

לכאורה מדובר בניצחון חשוב לציבור המבוטחים. בית המשפט ביקש להבטיח שהרופאים המכריעים בזכויותיהם לא יהיו תלויים בגוף הנדרש לשלם את הקצבאות.

אלא שהפתרון מעורר שאלה קשה לא פחות מהבעיה שביקש לתקן.

האם החלפנו תלות אחת בתלות מדאיגה יותר?

אין צורך בהוראה מפורשת לצמצם קצבאות כדי להשפיע על ההוצאה הציבורית. אפשר להשפיע גם על מספר האנשים המוכרים כזכאים, על שיעורי הנכות הנקבעים להם ועל היקף ההכרה במצבם הרפואי.

אם שיקולים תקציביים יחדרו למנגנון בחירת הרופאים, להכשרתם, להערכת עבודתם או להארכת כהונתם, עלולה להיווצר השפעה מערכתית על החלטות הוועדות, גם ללא הוראה ישירה לדחות תביעות.

אין בכך טענה שכך פועל כיום משרד האוצר או שכך יפעל שר העבודה. אבל כאשר הממשלה מקדמת מדיניות של ריסון הוצאות, אסור להתעלם מהאפשרות שמדיניות זו תחלחל גם למערכת שאמורה לקבוע זכויות על בסיס רפואי ומשפטי בלבד.

הבעיה אינה רק מי ממנה את הרופאים, אלא מי מסוגל להשפיע על מי שממנה אותם.

הקשר למשרד האוצר: לא צריך לשנות את הקצבאות כדי לצמצם את ההוצאה

לכן שינוי שיטתי בדפוסי ההכרעה הרפואית עלול להשפיע על היקף ההוצאה הציבורית, בלי שהכנסת תשנה אפילו סעיף אחד בחוק הקצבאות.

זהו החשש המרכזי מהעברת סמכות המינויים לדרג הפוליטי.

אם מי שממנה את הרופאים חשוף ללחצים תקציביים, ואם אין מנגנון מקצועי עצמאי שמגן על בחירתם ועל המשך כהונתם, עלולה להיווצר תלות חדשה שאינה פחות בעייתית מזו שבג״ץ ביקש לבטל.

חשוב להבחין בין החשש לבין עובדה מוכחת. פסק הדין אינו קובע שמשרד האוצר משפיע על החלטות רפואיות, ואין בעצם העברת הסמכות לשר ראיה לכוונה כזאת. אולם דווקא משום שהשלכותיה האפשריות חמורות, נדרשת הגנה מוסדית שתמנע אותן מראש.

עצמאות רפואית אינה יכולה להיות תלויה ברצונו הטוב של השר

מי יבחר את המועמדים? מי יקבע את תנאי הסף? מי יעריך את עבודת הרופאים? מי יחליט אם להאריך את כהונתם או לקדם אותם לוועדות ערר?

אלו אינן שאלות טכניות.
רופא היודע שהמשך כהונתו תלוי בהחלטת גורם פוליטי עלול להימצא במצב של תלות, גם אם איש אינו מתערב ישירות בהחלטותיו. מנגד, מנגנון מקצועי המבוסס על קריטריונים ברורים, שקופים ובלתי תלויים יכול לצמצם את הסיכון הזה.

עצמאות הוועדות צריכה להיבחן גם מעבר לעצם המינוי. יש לבדוק מי קובע את הרכב הוועדות, מי אחראי להכשרת הרופאים, כיצד נערכת הבקרה המקצועית ומהי מידת התלות התפעולית שנותרת בביטוח הלאומי.

העברת סמכות החתימה על כתב המינוי אינה מספיקה אם יתר מנגנוני ההשפעה נותרים ללא שינוי.

שנה אחת לעיצוב המנגנון החדש. ומי ייצג את האנשים עם המוגבלויות?

כאן מתגלה פעם נוספת מחיר היעדרו של ארגון יציג של אנשים עם מוגבלות.

בישראל פועלים ארגונים רבים למען אנשים עם מוגבלות, וחלקם מנהלים מאבקים ציבוריים ומשפטיים חשובים. אבל אין גוף יציג אחד, עצמאי ודמוקרטי, שנבחר בידי כלל ציבור האנשים עם מוגבלות ומחזיק במנדט ברור לייצג את האינטרסים המשותפים שלו מול המדינה.

התוצאה מוכרת היטב. בכל פעם שמתגבשת רפורמה בעלת השלכות על חיינו, המשרדים הממשלתיים מתכננים, מנהלים משא ומתן ומקבלים החלטות, בעוד שהציבור שאמור לחיות עם התוצאות נאלץ לא פעם להגיב לאחר שההחלטות כבר התגבשו.

זה אינו רק חיסרון ארגוני. זהו פער ממשי ביחסי הכוחות.

ארגון יציג אינו מותרות, הוא מנגנון הגנה על הזכויות

ארגון כזה לא אמור להתערב בהחלטות רפואיות פרטניות או להכתיב לרופאים כיצד לקבוע אחוזי נכות. תפקידו להבטיח שהמערכת תפעל על פי הדין, שכללי המינוי יהיו שקופים ושלא יוכנסו שיקולים פוליטיים או תקציביים פסולים למנגנונים הקובעים את זכויות הציבור.

הוא גם צריך להיות מסוגל לדרוש מידע, להשתתף בדיונים, לבחון הצעות לשינוי מדיניות ולנקוט צעדים ציבוריים ומשפטיים בעת הצורך.

ובעיקר, הוא צריך לפעול לפני שההחלטות מתקבלות ולא רק לאחר שהנזק כבר נגרם.

זו התפיסה העומדת בבסיס יוזמת ״קול אחד״, המבקשת לקדם הקמת ארגון יציג של אנשים עם מוגבלות, שייבחר באופן דמוקרטי בידי הציבור עצמו ויהיה מחויב לו בלבד.

המאבק להקמתו אינו עוד מאבק על קצבה מסוימת או על שירות כזה או אחר. הוא מאבק על זכותנו להיות שותפים בקביעת המדיניות שמשפיעה על חיינו.

אסור להחליף ניגוד עניינים אחד בניגוד עניינים אחר

בג״ץ קבע שהגוף שמשלם את הקצבאות אינו יכול להיות מעורב במינוי הרופאים המכריעים בזכאות להן.

עכשיו צריך להבטיח שגם מי שאחראי למדיניות התקציבית לא יוכל להשפיע על ההכרעה הרפואית באמצעות מנגנון המינויים.

השנה הקרובה תהיה מבחן חשוב. לא רק לממשלה ולמערכת המשפט, אלא גם לציבור האנשים עם מוגבלות.

אם נמשיך לפעול בנפרד, נמשיך לגלות שהחלטות מכריעות על עתידנו מתקבלות בלעדינו.

אם נשכיל להתארגן במסגרת יציגה, דמוקרטית ועצמאית, נוכל לדרוש את מקומנו בתהליכי קבלת ההחלטות מתוך עמדה ציבורית מאוחדת.

שום דבר עלינו בלעדינו אינו יכול להישאר סיסמה. הוא חייב להפוך למציאות.

יוזמת קול אחד לקידום הקמת ארגון יציג לאנשים עם מוגבלות מזמינה את הציבור לתמוך בהקמת הגוף היציג.

לתמיכה ביוזמה: אתר קול אחד  https://kol1.org.il