המידע על האוטיזם בישראל והפרשנות השגויה שניתן להגיע ממנה בטעות
על רקע הדיונים בכנסת על צעדים למניעת קריסת הביטוח הלאומי, יש חשש שנתוני האוטיזם בישראל יהפכו לטיעון בדרישה להקשחת הקריטריונים
על רקע הדיונים בכנסת על צעדים למניעת קריסת הביטוח הלאומי, יש חשש שנתוני האוטיזם בישראל יהפכו לטיעון בדרישה להקשחת הקריטריונים
התפרסמה ב- ynet כתבה על מחקר של מרכז טאוב: מספר אבחוני האוטיזם בישראל זינק פי 20 בתוך שני עשורים.
ועכשיו, לפני שמישהו יספר לכם ש"יש מגפת אבחונים" ושצריך "לבחון מחדש את הקריטריונים" – חשוב לומר את מה שהמחקר עצמו מצביע עליו:
האבחון השתפר, והמציאות הדמוגרפית השתנתה. מה שלא השתנה: הצורך של הילדים האלה בהכרה ובטיפול.
עיקר העלייה נובע מהרחבת הקריטריונים המקצועיים, ממודעות גבוהה יותר ומאיתור מוקדם. הילדים האלה תמיד היו כאן, פשוט לא זוהו בזמן.
ויש עוד גורם אחד, אמיתי לחלוטין, שהמחקר מציג יפה בטבלאות: גיל הפריון. גיל ההורים בעת ההולדה עולה בהתמדה בישראל ובעולם המערבי, וגיל הורי מתקדם הוא גורם סיכון מוכר ומתועד לאוטיזם. כלומר, גם החלק בעלייה שאינו נובע משיפור האבחון משקף מציאות דמוגרפית אמיתית, לא "אופנה" ולא "אינפלציה של אבחנות".
והנה האירוניה: המחקר מראה שדווקא בשכונות המוחלשות, שבהן החשיפה לגורמי הסיכון ובהם גיל הורי מתקדם וגורמים טרום-לידתיים – גבוהה יותר, שיעורי האבחון נמוכים יותר. כלומר, במקומות שבהם היינו מצפים ליותר אבחונים, יש דווקא פחות. זו ההוכחה החזקה ביותר לתת-אבחון ולא שום מסקנה אחרת.
המחקר אף מצביע על פערים משמעותיים: ילד חרדי מקבל זכאות לקצבה בגיל ממוצע של 4.7 שנים, לעומת 2.7 שנים בציבור הכללי. גם בשכונות מוחלשות ובחברה הערבית יש ילדים רבים שמאובחנים מאוחר מדי או אינם מאובחנים כלל.
כלומר, הבעיה אינה שיש "יותר מדי מאובחנים". הבעיה היא שיש עדיין ילדים שלא מאובחנים בזמן, ומפסידים את שנות ההתערבות הקריטיות.
אבל אנחנו כבר מכירים את התסריט: מספר דרמטי בכותרת ← דיון על העלויות ← קריאות לבחינה מחודשת של הקריטריונים והקשחתם שתוביל לפגיעה בילדים.
כאן חשוב להזכיר: כאשר מצמצמים זכאויות, אין כל ודאות שהכסף יופנה לילדים אחרים או למטרות חברתיות. כדי שכספים כאלה יוקצו מחדש נדרשות החלטות תקציביות וחקיקה מתאימה, ובפועל הדבר אינו קורה באופן אוטומטי.
שינוי הקריטריונים עלול להשפיע בראש ובראשונה על המאובחנים החדשים, ובהמשך גם על אוכלוסיות נוספות של אנשים עם מוגבלויות.
לכן, כשאתם רואים את הכותרת על "קפיצה דרמטית", תזכרו מה אומר המחקר: הוא אינו קורא לצמצם זכאויות. הוא מצביע על הצורך באיתור מוקדם, שוויוני ונגיש יותר בכל חלקי החברה.
אל תיתנו למספר שבכותרת להפוך לטיעון בעד קיצוץ, כשהמסר של המחקר הוא דווקא הצורך לזהות יותר ילדים, מוקדם יותר.
שיתוף
את המאמר אהבו 1 מנויים
