במסגרת אותה הרפורמה, שילם משרד הבריאות מאות מיליוני שקלים על "העתקה תפעולית" של פעילות אביזרי השיקום והניידות שהועברה לידי קופות החולים. ובאותה נשימה הכריז משרד הבריאות: "אנחנו עושים 'העתק – הדבק' של המצב הקיים", כך נטען לציבור, והוחלט בהחלטת הממשלה, ומה רע בכך?

אנשים עם מוגבלות טענו כבר אז, והמציאות הנוכחית מוכיחה, שהרפורמה לא רק שלא הביאה לשיפור – היא הרעה את מצבם של צרכני אביזרי השיקום והניידות.

כדי להבין ולהדגים את עומק הפגיעה בחרנו לעסוק בפלח צר, מצבן של נשים "מתגלגלות" בכיסאות גלגלים ממונעים – תוך שימת לב מיוחדת לנשים בהריון.

"לא מבינה למה התקנות לא כוללות אישור והתאמת אביזרי ניידות לאישה הרה, ולמה נדרשתי בכלל למאבק?"

קריטריוני הזכאות לכיסאות גלגלים ממונעים, שעברו ריענון באפריל 2025 והועברו למיקור חוץ של קופות החולים, כפי שכבר נכתב, הועברו לטענת משרד הבריאות כפי שהם, כלומר: ללא התאמה כלשהי. אז למה קוראים לזה "רפורמה"¹] ומה הבעיה?

תחילה עלינו להבין שרק מי שלקותה קשה במיוחד, ופגועה ב-4 גפיים וגם מרותקת לכיסא גלגלים, יכולה לקבל את הוואוצ'ר המאפשר זכאות לכיסא ממונע. כלומר: אינה מהלכת וזקוקה לסיוע סיעודי צמוד. הכיסא עבורה הוא הרגליים ליום יום ולכל מטלה וצורך ובמיוחד כשהיא הרה.

בעקבות הרפורמה, הכיסא שמונפק לזכאים נבחר עבורם מתוך רשימה שצומצמה הכוללת לכל היותר 2 ספקים שזכו במכרז.

הקריטריון שהנחה בעבר את משרד הבריאות היה התאמתו של כיסא הגלגלים לאדם, ואיכותו של הכיסא, ורק לבסוף – מחירו.

בפועל והיום הכיסאות הממונעים נבחרים במכרז על פי קריטריון יחיד והוא המחיר!!!

בנוסף יש החמרה בקריטריונים בתנאי הזכאות למנגנונים המותקנים בהם.

​כיסא זול יהיה נטול מנגנונים, וכיסא יקר יותר יכיל מנגנונים בהנעה חשמלית, כאלה שיאפשרו הטיית גב, מנגנון חצי שכיבה, הרמת רגליות, הטיית המושב וגם מנגנונים מכאניים לריכוך הנסיעה –  בולמי זעזועים לגלגלים, מערכות הושבה, כריות שנועדו למניעת פצעי לחץ ועוד.

הקריטריונים הנחוצים הם לרוב  לא אילו שינחו "מומחים" מאשרי זכאות שלרוב פועלים במיקור חוץ עבור קופות החולים ואלו יונחו למעט ולהקשיח קריטריונים להתקני הכיסאות.

בוועדות נטולי המשתמשים עצמם. ורק על פי חוות דעת של אותם מומחים הפועלים במתווה קופות החולים מנחים אותם מומחים חיצוניים שאמרו  בצורה מפורשת, כפי שאמרה לנו אחת מהם: "אם אמליץ על אביזרים מחוץ להתוויה שנחוצים ממשית לאותם משתמשים, אני עלולה שלא להיות מודזמנת שוב לעבודה מול אותה קופה" וכשנישאלה בקשר להמלצות עצמם הגיבה: "סל ההמלצות שאני מורשה להשתמש בו שונה לגמרי מזה של גורמים אחרים שמעסיקים אותי עד כדי פגיעה במשתמשים". לכן שאותה ועדה שבאה לשקול את הנחוץ, למעשה רואה רק את אותן המלצות ולא מודעת שאת שאת כל בקריטריונים המקצועיים החליף קריטריון אחד ויחיד שעניינו כלכלי נטו.  מה גם והגבילו את הפתרונות למינימום, ולזול ביותר האפשרי.

אם נודה באמת הקריטריונים מעולם לא נתנו מענה מלא וראוי, כזה שמתחשב בבעלי הלקות עצמם ובצרכיהם. אלא שהיום המצב החמיר פי כמה.

​כדוגמה לחוסר רצון כלכלי, אפשר להביא כדוגמה את העובדה שנהיגה עצמית לא הובילה מעולם את משרד הבריאות לאשר מנגנון להטיית גב לנוהגים ברכב כשהם ישובים בכיסא הגלגלים הממונע. אף אדם מעולם לא נוהג ברכב מבלי שקודם לנהיגתו, התאים את הטיית הגב לתנוחת הנהיגה האופטימלית והבטוחה לו, מיותר לציין שלא קיים רכב שאין בו מנגנון להטיית גב. כשכיסא הגלגלים משמש גם כמושב לנהיגה, נושא בטיחות הנהיגה מעולם לא העסיק את משרד הבריאות.

אם נחזור לנשים בהריון, קשה המציאות שבחר משרד הבריאות להציג, חוסר רצון והסד הכלכלי, אותם אפשר למצוא באותם קריטריונים הובילו את המערכת לא לאשר לנשים בהיריון מנגנון להרמת רגליים, וגם כשהן פונות לאשר זאת וזקוקות לכך כצורך רפואי חיוני בתקופת ההיריון אישור שכזה דרש מאבק קשה מול משרד הבריאות. מה היום? פשוט אין לאן לפנות. וזה בדיוק המצב שנדרשש מנגנון להטיית הגב ומנגנון המאפשר חצי שכיבה שנחוצים כצורך קריטי לנשים הרות.

​על ההתעקשות התמוהה הזו העידה ויקטוריה שניהלה מאבק עיקש ועברה מסע קשה לאישור חולקי של המנגנונים,  מסע הגובל בהתעללות של ממש:

"כשהייתי הרה מצאתי את עצמי במצב שבו בכיסא הגלגלים הממונע שאושר וסופק לי, לא היה בו מנגנון של הרמת רגליים והטיית המושב למצב של חצי שכיבה. כשפניתי למשרד הבריאות וביקשתי שיאשרו לי להתקין מנגנון חצי שכיבה – הם סירבו. רק לאחר מאבק תקשורתי אישרו לי 'באופן חריג ולפנים משורת הדין' את התקנת האביזרים. לא מבינה למה התקנות במשרד הבריאות לא כוללות אישור אביזרים לאישה הרה, ולמה נדרשתי בכלל למאבק?". כך כתבה בפוסט בפייסבוק.

​אני מניח שתהיו מופתעים לדעת כי למרות שחלפו 10 שנים מאז מאבקה העיקש, לא נעשה דבר לתיקון התקנות. ועוד יותר תהיו מופתעים, שבמסגרת הרפורמה לא נקבעו קריטריונים כלשהם למכרזים שיצאו תחת ידי הקופות – "המפעילים החדשים". חמור מזה, לא נקבע כל פיקוח על המכרזים מצד משרד הבריאות.

משרד הבריאות הרי דרש את הרפורמה, ומהטעם שהוא חפץ לשמש כרגולטור בלבד, אלא שלא העלה בדעתו, לפנות לתיקון התקנות בנושאים הללו – כרגולטור.

מפליא, אבל מאות מיליוני ש"ח הופנו לקידום הרפורמה. אבל התקשו למצוא כמה עשרות אלפי ש"ח, לתיקוני תקנות חיוניים למען נשים הרות  – לזה אין "משאבים".

קשה לקבל תשובות ובעיקר לשינויים מתבקשים לאחר הרפורמה וכל שינוי שנבקש, יאלץ לעבור את המשוכה הקשה של סל הבריאות.

ולזה הם קוראים רפורמה מיטיבה…