ייצוג אמיתי אינו נמדד במספר האנשים עם המוגבלות שיושבים בכנסת, אלא ביכולתם לעצור פגיעה בזכויות, לשנות מדיניות ולהיאבק גם מול מפלגתם שלהם כשצריך. זו השאלה שכל בוחר צריך לשאול לפני שהוא נותן את אמונו.

חוק המכר עבר קריאה ראשונה חרף התנגדות האוצר, ומאז הוא תקוע בוועדה מול פיזור כנסת מתקרב. השאלה האמיתית אינה רק אם החוק יושלם, אלא מה יעלה בגורל מלאי הדירות ואלפי הממתינים לו.

הכנסת עומדת לדון ברפורמת הניידות עוד לפני שהציבור נחשף אליה. השאלה כבר אינה רק מה כוללת הרפורמה, אלא כיצד מתקבלות החלטות המשפיעות על מאות אלפי אנשים.

הכניסה נגישה, המעלית עובדת, התקן מולא ובכל זאת ברור שלא באמת הוזמנת. על הפער השקט בין נגישות פיזית לנגישות חברתית, ולמה הוא האתגר האמיתי של העשור הבא.

איך הפך הביטוח הלאומי, בלי הפגנה אחת ובלי כותרת אחת, מקופת הזכויות של כולנו לכלי שליטה בידי האוצר, ומדוע זה נוגע לכל אזרח, לא רק לנכים

בשנת 2022 עבר חוק שתואר כ- "מהפכה". חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות שקיבל 42 קולות בכנסת, קואליציה ואופוזיציה יחד, מאורע נדיר בפני עצמו. הרעיון היה פשוט ויפה: אנשים עם מוגבלות לא יחיו יותר במוסדות. הם יקבלו שירותים, תמיכה, ועוזרים אישיים ויחיו חיים רגילים, בקהילה, כמו כולם.

בשנת 2026, ארבע שנים אחרי עדיין כ- 17,000 אנשים עם מוגבלויות נמצאים במסגרות מוסדיות. מאז אושר החוק ועד סוף 2024, עברו לדיור בקהילה רק 156 איש בלבד. פחות מאחוז אחד. בקצב הזה, ייקח מאות שנים כדי לסגור את המוסדות.

מה קרה? מי נהנה? ולמה "חיים בקהילה" הפכו לסיסמה ריקה?