בסוכה הפתוחה של בית הנשיא, בין קולנוע, מוזיקה ומופעים, חיכתה למבקרים גם תחנה אחרת: כדורסל בכיסאות גלגלים. אלפי המבקרים לא רק צפו בספורט פראלימפי, אלא קיבלו הזדמנות לגעת בו מקרוב. לרגע אחד, כיסא הגלגלים לא היה סמל למגבלה, אלא כלי ספורטיבי מהיר, תחרותי ומדויק.

הן ממשיכות שושלת של זהב פאראלימפי. המדינה ממשיכה מסורת של הזנחה. על נבחרת הנשים בכדורסל בכיסאות גלגלים, המכביה, והחובה המשפטית שאף אחד לא ממהר לקיים.

יש רגע אחד שחוזר על עצמו, ובכל פעם הוא מכה מחדש. ספורטאי עומד על המדרגה הגבוהה ביותר של הפודיום, מדליית זהב על צווארו, ומעל ראשו מתנוסס הדגל. ואז מתחיל להתנגן ההמנון. עמי דדאון, שחיין מקריית אתא, תיאר את הרגע הזה במילים שלא נשכחות: "ברוך השם הצלחתי לייצג את מדינת ישראל ועם ישראל… עכשיו אני יודע שאשיר את התקווה בתקופה הזאת, זה כל מה שרציתי."